<h1>תוספות ישנים מכת"י — נדרים</h1>
<h2>דף יד:</h2>
[נדרים כ"ט ע"א] דאמר לדמי. שאמר לדמי עולה. והא דאמרי' [תמורה י"ט ע"ב] המקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף, התם מיירי בתם, והכא [מיירי] בבעל מום.
<h2>דף מו.</h2>
[נדרים ב' ע"ב] והדר פירש ידות, בתמיהה, (שאינו גומר דבריו אלא מתחיל ומתוך כך נשמע מחשבת לבו, כמו יד הכלי שאינו גוף הכלי, דאע"פ שגמר בלבו צריך להוציא בשפתיו וחשבינן הידות כמו אם גמר דבריו) כלומר הוה ליה לפרושי הכנויין ברישא הואיל ואיירי בהון. ותו ידות אינשי. בתמיהא, פי' ועוד דבר תימה הוא שהרי שכח התנא למתני ידות נדרים, והוה ליה למימר וידות נדרים כנדרים כי היכי דתני כנויין. ומשני איירי בהון. כלומר אין הכי נמי דתנא תני להו, וחסורי מחסרא והכי קתני. וליפריש כנויין ברישא. דמשום שהגיה מתני' לא מיתרצא. ומשני להא דסליק מיניה קא מפרש ברישא. דהיינו ידות למאי דחסורי מחסרא ליה, כדתנא במה מדליקין ובמה אין מדליקין, ומפרש מאי דסליק דהיינו אין מדליקין. וכל היכא דפתח בה לא מפרש ברישא מאי דפתח אלא מאי דסליק, והתנן יש נוחלין ומנחילין, ומפרש ליה בריש[א ואלו] נוחלין ומנחילין, דהיינו מאי דפתח ביה. והתם מפרש לכולהו. וכן [יש] מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן, כגון שהיבם ממזר. מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן, כגון שהבעל ממזר, ואפי' הכי תפשי בה קידושי, ומשום הכי מותרות ליבמיהן. יש בכור לנחלה ואין בכור לכהן, שילדה אמו כבר מבעל אחר, דהשתא אפי' [לא] ילדה לזה מעולם עד השתא לא הוי בכור לכהן, דבפטר רחם תלא רחמנא, ולנחלה הוא בכור, דבתר אביו אזיל נחלה. יש בכור לכהן ואין בכור לנחלה, [כגון] שלא ילדה אמו מעולם ואביו נולדו לו בנים כבר מאשה אחרת. ומשני הלין משום דאושא, פי' כל הני משום דההוא דסליק מיניה יש בו אריכות לשון, וצריך להאריך ולטפויי בלישניה, מפרש ההוא דפתח ביה ברישא. אושן לשון הומה, והיכא דאיכא רובא דמילי קרי ליה אושן, שבמקום רבים יש הרגש והומה. ופריך והא במה בהמה יוצאה דלא אושא. [והו"ל] למתני ההוא דסליק מיניה, וקא מפרש ההוא דפתח ביה ברישא.
<h2>דף מט.</h2>
[נדרים כ"ט ע"ב] אמר לך בר פדא ה"ק בסיפא. אם לא אמר מעכשו שלמים, לאחר ל' יום הויא עולה, מידי דהוה האומר לאשה וכו' אע"פ שנתאכלו המעות. אלמא מעות דמעיקרא עבדי קידושין לאחר ל' יום, אע"פ שכבר כלה ונתעכל דבורו זה ל' יום. וה"פ דברייתא אמר לאחר ל' יום עולה, ולא אמר בתריה מעכשו שלמים, הוי לאחר ל' יום עולה, הא אמר בתריה מעכשו שלמים, הוי מעכשו שלמים ותו לא פקעה. ורישא נמי מיתרצה בכי האי גונא, אמר שור זה עולה כל ל' יום ולאחר ל' יום שלמים, הוי כל ל' יום עולה, ותו לא פקע' מיניה קדושת עולה למיהוי שלמים אפי' אמר לאחר ל' יום שלמים, וזימנין דלאחר ל' יום הוי שלמים, כגון שאמר לאחר ל' יום גרידא. ותנא רישא לאשמועי' דקדושת הגוף לא פקעה, וסיפא לאשמועי' דקדושת דמים נמי לא פקעה.
